Cipro

תיאור

ציפרו היא אנטיביוטיקה בטבליות המכילה ציפרופלוקסצין לטיפול בזיהומים חיידקיים מסוימים. ציפרופלוקסצין היא אנטיביוטיקה ממשפחת הקווינולונים והפלואורוקווינולונים.

מינון ואופן שימוש

• בולעים את הטבליה בשלמותה עם מים, במרווחים קבועים שנקבעו במרשם.
• אין לרסק, ללעוס או לחצות את הטבליה בלי הוראה מפורשת, משום ששינוי בצורתה עלול להשפיע על הנטילה.
• אפשר ליטול ציפרופלוקסצין עם מזון, אך יש להימנע מנטילה יחד עם חלב, יוגורט או משקה מועשר בסידן אם הם משמשים כמזון העיקרי בזמן הנטילה.
• יש להשלים את משך הטיפול שנקבע, גם אם כאב, צריבה או חום השתפרו מוקדם יותר.
• במקרה של מנה שנשכחה, נוטלים אותה כאשר נזכרים, אלא אם המנה הבאה קרובה; אין לקחת שתי מנות יחד.
• אם מופיעים כאב או נפיחות בגיד, מפסיקים את הפעילות הגופנית ופונים לקבלת הנחיה רפואית דחופה.

התוויות

ציפרו נרשמת כאשר קיימת סיבה רפואית להשתמש בציפרופלוקסצין והחיידק הגורם לזיהום צפוי להיות רגיש אליו. היא עשויה להיכלל בטיפול במצבים הבאים:

• זיהומים מסוימים בדרכי השתן ובשלפוחית השתן.
• זיהומים מסוימים בכליות.
• דלקת חיידקית של הערמונית, הנקראת פרוסטטיטיס.
• זיהומים חיידקיים מסוימים במערכת העיכול.
• זיהומים אחרים שבהם בדיקת רגישות או מאפייני הזיהום תומכים בשימוש בתרופה.

המינון של 500 מ״ג עשוי להופיע במשטרי טיפול מסוימים, אך מספר הנטילות ביום ומשך הטיפול משתנים לפי האבחנה. אין להשתמש בציפרו לזיהום בדרכי השתן על סמך תסמינים בלבד, משום שצריבה או תכיפות במתן שתן יכולות להופיע גם במצבים שאינם מגיבים לתרופה.

בדלקת שלפוחית פשוטה, רופא עשוי לבחור באנטיביוטיקה אחרת אם היא מתאימה יותר לדפוסי העמידות המקומיים. בזיהום כלייתי או בפרוסטטיטיס, החדירה לרקמה, מצב המטופל ותוצאות התרבית עשויים לשנות את הבחירה. מידע קליני של WHO מדגיש את הצורך בשימוש מושכל באנטיביוטיקה כדי לצמצם התפתחות עמידות.

מה אומרים הרופאים

רופאים בדרך כלל מצפים לשיפור הדרגתי בכאב, בחום או בתסמיני השתן לאחר תחילת טיפול יעיל, אך היעלמות התסמינים אינה מוכיחה שהזיהום נעלם. בזיהומים עמוקים יותר, כמו פרוסטטיטיס, השיפור עשוי להיות איטי יותר.

הבחירה בציפרו דורשת איזון בין יתרון הכיסוי האנטיבקטריאלי לבין תופעות הלוואי האפשריות. רופא עשוי לבחור בה כאשר התרבית תומכת בכך, כאשר נדרשת חדירה טובה לרקמה מסוימת או כאשר חלופות מתאימות פחות. מאידך גיסא, בזיהום פשוט שבו קיימת אפשרות יעילה עם סיכון נמוך יותר, ייתכן שתיבחר אנטיביוטיקה אחרת. התרבית עשויה לשנות את ההחלטה במהלך הטיפול. יש להתחשב גם בתפקוד הכליות ובתרופות הנוספות של המטופל.