Nolvadex

הרכב

כל טבליה מכילה טמוקסיפן במינון 20 מ״ג. מדובר במודולטור סלקטיבי של קולטני אסטרוגן, המוכר בקיצור SERM. הטבליות מיועדות לבליעה דרך הפה, בדרך כלל פעם ביום כאשר זהו המשטר שנקבע למטופל.

הטיפול עשוי להימשך חודשים או שנים, בהתאם למטרת הטיפול ולתכנית האונקולוגית. אין לשנות את המינון, להפסיק את הטיפול או להכפיל מנה שנשכחה בלי הוראה רפואית מתאימה.

איך זה עובד

אסטרוגן הוא הורמון שיכול לעודד התרבות של תאי סרטן שד בעלי קולטנים לאסטרוגן. טמוקסיפן נקשר לקולטנים אלה ומתחרה עם האסטרוגן על אתר הקישור. ברקמת השד התוצאה היא חסימה יחסית של האות ההורמונלי, ולכן התאים מקבלים פחות גירוי לצמיחה.

SERM הוא חומר שפועל באופן שונה ברקמות שונות. ברקמת השד טמוקסיפן מתפקד בעיקר כחוסם קולטני אסטרוגן, אך ברקמות אחרות הוא עשוי להציג פעילות חלקית דמוית אסטרוגן. ההבדל הזה מסביר מדוע התרופה יכולה להועיל בשד, ובמקביל להשפיע על הרחם, העצמות, קרישת הדם וכלי הדם.

טמוקסיפן עצמו עובר שינוי בכבד למטבוליטים פעילים, ובהם אנדוקסיפן. למטבוליטים אלה תפקיד משמעותי בחסימת הקולטן לאסטרוגן.

ה-FDA מתאר את טמוקסיפן כתרופה הורמונלית לטיפול ולהפחתת הסיכון במצבים מסוימים של סרטן שד, והחלטת הטיפול נשענת על מאפייני הגידול ולא רק על שם התרופה.

השוואה

טמוקסיפן ומעכבי ארומטאז פועלים על מסלול האסטרוגן, אך בנקודות שונות. טמוקסיפן חוסם את הקולטן לאסטרוגן ברקמת השד. מעכבי ארומטאז מפחיתים את ייצור האסטרוגן בגוף, בעיקר לאחר גיל המעבר.

ארימידקס, פמרה וארומזין שייכים לקבוצת מעכבי הארומטאז. ארימידקס מבוסס על אנסטרוזול, פמרה על לטרוזול, וארומזין על אקסמסטן. הבחירה בין טמוקסיפן לבין מעכב ארומטאז קשורה למצב גיל המעבר, צפיפות העצם, הסיכון לקרישי דם, סבילות הטיפול ומאפייני הגידול.

הנחיות NICE לטיפול בסרטן שד מוקדם ומקומי מדגישות שהבחירה בטיפול הורמונלי נעשית לפי מאפייני המטופלת והמחלה, ולא לפי העדפה כללית לתרופה אחת.

טעויות נפוצות

טעות נפוצה היא הפסקת Nolvadex לאחר ירידה בגלי החום או לאחר בדיקה תקינה. בדיקה טובה אינה בהכרח סימן שאפשר להפסיק טיפול, אלא עשויה לשקף את הצלחתו.

טעויות נוספות כוללות:

• נטילת שתי טבליות כדי לפצות על מנה שנשכחה.
• הסתרת שימוש בפרוזק, סרוקסט או תרופות נוגדות דיכאון אחרות.
• התעלמות מדימום נרתיקי לאחר גיל המעבר.
• חוסר דיווח לפני ניתוח או אשפוז ממושך.
• הפסקת טיפול נוגד קרישה או התחלתו בלי תיאום.
• התעלמות מנפיחות חד־צדדית ברגל או מקוצר נשימה.
• שינוי שעת הנטילה מדי יום, עד שנוצרות מנות כפולות או דילוגים.

אחת הטעויות המעשיות היא לייחס כל כאב מפרקים לתהליך ההחלמה. כאב חדש או מתגבר ראוי לתיעוד ולשיחה רפואית, במיוחד כאשר הוא מלווה בנפיחות, חולשה או הגבלה תפקודית.

שאלות נפוצות