Amoxil

תיאור

Amoxil הוא תכשיר אנטיביוטי ממשפחת הפניצילינים, המיועד לטיפול בזיהומים חיידקיים בהתאם לאבחנה רפואית. הוא ניתן למבוגרים ולילדים במצבים שבהם החיידק רגיש לטיפול זה. Amoxil הוא שם מסחרי של אנטיביוטיקה ממשפחת האמינופניצילינים.

מינון ואופן שימוש

המינון המדויק נקבע לפי הזיהום, גיל המטופל, משקלו, תפקוד הכליות והרגישות הצפויה של החיידק. אין להשתמש בכמות שנשארה מטיפול קודם ואין להתאים את מספר הקפסולות לפי חומרת הכאב בלבד.

• יש ליטול את הקפסולות דרך הפה במרווחים קבועים, בהתאם למרשם.
• אפשר ליטול את התרופה עם מזון או בלעדיו, אלא אם ניתנה הוראה רפואית אחרת.
• יש לבלוע את הקפסולה עם מים, בלי לפתוח או ללעוס אותה.
• יש להשלים את משך הטיפול שנקבע, גם אם החום או הכאב השתפרו מוקדם יותר.
• מנה שנשכחה נלקחת כאשר נזכרים, אלא אם מועד המנה הבאה קרוב; במקרה כזה מדלגים על המנה שנשכחה.
• אין ליטול מנה כפולה כדי לפצות על מנה שהוחמצה.

משך טיפול קצר מדי עלול להשאיר חיידקים חיים ולאפשר חזרת זיהום. טיפול ארוך מדי ללא צורך עלול להגדיל חשיפה לתופעות לוואי ולעמידות. NICE ממליץ להתאים את משך הטיפול לאתר הזיהום ולמצבו של המטופל, במקום להשתמש במשך קבוע לכל מחלה.

התוויות

Amoxil הוא שם מסחרי של אנטיביוטיקה ממשפחת האמינופניצילינים. השימוש בו מתאים לזיהומים חיידקיים מסוימים בדרכי הנשימה, באוזניים, בסינוסים, בדרכי השתן, בעור וברקמות רכות, וכן בזיהומים דנטליים. הבחירה בתרופה תלויה בסוג הזיהום, בגיל המטופל, בתפקוד הכליות וברגישות החיידק.

אנטיביוטיקה אינה מטפלת בנגיפים. הצטננות, שפעת ורוב מקרי כאב הגרון הנגיפי אינם משתפרים בזכות אמוקסיצילין, גם כאשר קיימים חום, שיעול או עייפות. שימוש מיותר עלול לעודד עמידות חיידקית ולגרום לתופעות לוואי ללא תועלת טיפולית.

הטיפול מיועד לזיהום שאובחן או נחשד במידה מספקת על ידי איש מקצוע רפואי. לעיתים נלקחת תרבית כדי לזהות את החיידק ולבחור אנטיביוטיקה מתאימה. הנחיות WHO מדגישות התאמה של טיפול אנטיביוטי לאבחנה ולסיכון לעמידות.

מה אומרים הרופאים

רופאים משתמשים באמוקסיצילין כאשר התמונה הקלינית מתאימה לזיהום חיידקי שהתרופה עשויה לטפל בו. בחירת התרופה אינה מבוססת רק על צבע הליחה, גובה החום או עוצמת הכאב. גיל, מחלות רקע, טיפול אנטיביוטי קודם ונתוני עמידות מקומיים משפיעים על ההחלטה. הערכת הסיכון כוללת גם בדיקה של אלרגיות ושל תרופות קבועות. לעיתים נדרשת בדיקה נוספת לפני התחלת טיפול.

במרפאה, אחת הטעויות השכיחות היא התחלת אנטיביוטיקה בגלל שיפור זמני או לחץ לקבלת מרשם. שיפור כזה אינו מוכיח שהגורם חיידקי. מנגד, כאשר קיימת אבחנה ברורה, דחיית טיפול או הפסקתו מוקדם מדי עלולות להאריך את המחלה.

רופא עשוי לשנות טיפול אם אין שיפור מתאים, אם קיימת תוצאה של תרבית, או אם מופיעות תופעות לוואי משמעותיות. שינוי כזה אינו אומר שהתרופה “חלשה”; הוא עשוי לשקף חיידק שאינו רגיש, אבחנה אחרת או צורך בבחירה ממוקדת יותר.