Erythromycin

תיאור

אריתרומיצין היא אנטיביוטיקה מקרולידית המיועדת לטיפול בזיהומים הנגרמים מחיידקים רגישים.

השתייכות למשפחת המקרולידים

המקרולידים הם קבוצת אנטיביוטיקות הפועלות על ייצור החלבון החיידקי. אריתרומיצין הייתה בין התרופות המרכזיות שפיתחו את הקבוצה הזו. שמה הכימי קשור למקור ההיסטורי שלה, Streptomyces erythraeus, שסווג בהמשך תחת השם Saccharopolyspora erythraea.

התרופה פועלת נגד חיידקים מסוימים בלבד. היא אינה מטפלת בשפעת, בהצטננות או בזיהומים נגיפיים אחרים.

מינון ואופן שימוש

המינון של אריתרומיצין נקבע לפי סוג הזיהום, גיל, משקל, תפקודי כבד, צורת התכשיר והרגישות המשוערת או הידועה של החיידק. ילדים, תינוקות ומטופלים עם מחלת כבד דורשים התאמה מדויקת יותר.

• נוטלים את הכדורים לפי המינון והתדירות שנקבעו במרשם.
• שומרים ככל האפשר על מרווחים קבועים בין המנות.
• בודקים בהנחיות המרשם אם יש ליטול את התכשיר עם מזון או בנפרד ממנו, משום שההמלצה עשויה להשתנות לפי התכשיר.
• משלימים את משך הטיפול שנקבע, גם אם יש שיפור מוקדם בתסמינים.
• אם נשכחה מנה, נוטלים אותה כאשר נזכרים, אלא אם מועד המנה הבאה קרוב; במקרה כזה מדלגים על המנה שנשכחה.
• אין להכפיל מנה כדי לפצות על מנה שנשכחה.

אריתרומיצין עלולה לגרום לבחילה, כאב בטן או שלשול. נטילה עם מזון עשויה להקל בחלק מהתכשירים, אך יש לפעול לפי הוראת המרשם הספציפית. היעדר שיפור, החמרה, חום מתמשך או הופעת תסמין חדש דורשים הערכה רפואית.

התוויות

אריתרומיצין עשויה להינתן במצבים שבהם החיידק רגיש לה ובמקרים שבהם היא מתאימה למאפייני המטופל. השימושים כוללים זיהומים בדרכי הנשימה, מחלות עור מסוימות וזיהומים המועברים במגע מיני.

אריתרומיצין עשויה לשמש גם במצבים מסוימים הקשורים למניעת קדחת שגרונית או אנדוקרדיטיס. מניעה כזו מתאימה רק לקבוצות ולמצבים מוגדרים, ואינה מיועדת לשימוש עצמי.

בשעלת ובדיפתריה יש חשיבות לאבחון מהיר, לדיווח רפואי ולבחינת הצורך בטיפול מונע לאנשים שנחשפו. בזיהומים המועברים במגע מיני, כגון עגבת או מחלה דלקתית של האגן, ייתכן צורך בבדיקת בני זוג ובטיפול מתואם לפי ההנחיות הרפואיות.

מה אומרים הרופאים

בפרקטיקה רפואית בודקים לפני מתן אריתרומיצין את סוג הזיהום, משך התסמינים, תרופות נלוות, היסטוריה של מחלות לב, מחלת כבד ואלרגיות. אצל ילדים נשקלים גם גיל, משקל, יכולת בליעה וסיכון להקאות.

רופא או רוקח עשויים לשאול:

• אילו תרופות, תוספים ומשככי כאבים נלקחים באופן קבוע.
• האם קיימת מחלת לב, הפרעת קצב או עילפון בעבר.
• האם הייתה בעבר צהבת או תגובה לאנטיביוטיקה.
• האם יש שלשול, דם בצואה או כאב בטן חזק.
• האם מדובר בתינוק, בילד או במטופל עם מחלת כבד.